Souccah
Daf 13b
משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ קָטוּם. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת:
Traduction
R. Ismaël dit: le faisceau du lulav se compose de 3 myrtes, de deux branches de saule, d’un lulav et d’un cédrat; y eût-il deux myrtes épointés et un seul qui ne l’est pas, cela suffit pour la validité. R. Tarfon dit: au besoin il en sera de même si tous trois sont épointés. R. aqiba dit: comme il y a une seule branche de palmier et un seul cédrat, il n’y aura qu’un myrte et une branche de saule.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אפילו שנים קטומים. אהדסים קאי ובבבלי פריך ממה נפשך אי קטום פסול א''כ לר' ישמעאל דמצריך ג' ליבעי כולן שלמים ואי קטום כשר ליכשר אף שלשתן קטומים ומפרק חזר בו ר' ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה הדסים ומכשיר אפי' שנים קטומים והוא הדין אי לא מייתי להו כלל דקטומים כמאן דליתנהו דמי:
ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים. דלא בעי הדר בהדס והלכה כר' טרפון:
הלכה: כְּתִיב. וְעַרְבֵי נָחַ֑ל. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁל נַחַל. שֶׁלְבַּעַל וְשֶׁלְהָרִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעַרְבֵי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. עַרְבֵי נָחַל שְׁתַּיִם. עֲרָבָה לְלוּלָב וַעֲרָבָה לַמִּקְדָּשׁ. 13b אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְעַרְבֵי נָחַ֑ל. פְּרָט לְצַפְצֶפֶת. אֵי זֶהוּ שֶׁלְצַפְצֶפֶת. הָעֲשׂוּיָה כְמִין מַגָּל. תַּנֵּי. כְּמִין מַגָּל פְּסוּלָה. כְּמִין מֶסֶר (פְּסוּלָה) [כְּשֵׁירָה]. אֵי זוֹ הִיא עֲרָבָה פְסוּלָה. עָלֶה עָגוֹל וְקָנֶה לָבָן. אֵי זוֹ הִיא עֲרָבָה כְשֵׁירָה. עָלֶה אָרוֹךְ וְקָנֶה אָדוֹם.
Traduction
Il est écrit (ibid.): Et des branches de saule d’un cours d’eau (63)Torath Cohamin, ˆ ce verset.. Pour que l’on ne suppose pas qu’il doit s’agir seulement de celles qui ont poussé au bord de l’eau, à l’exclusion de celles provenant d’un champ, ou d’une colline, l’expression biblique est au pluriel (impliquant la pluralité des provenances). Aba Saül dit: ce pluriel indique un minimum de 2 branches de saule, l’une pour le faisceau du lulav, l’autre pour être déposée au sanctuaire du Temple. De plus, la conjonction et, en tête de cette expression, a pour but d’exclure le saule sauvage. A cette dernière espèce, se rattachent deux sortes: celle qui a la forme d’une serpe irrégulière est impropre; mais celle qui ressemble à une scie droite est valable. En général, on nomme une branche de saule impropre, si la feuille est ronde et la tige blanche, lorsqu’au contraire la feuille est longue et la tige rouge, elle sera valable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין לי וכו'. ברייתא היא בת''כ:
ת''ל וערבי. וי''ו יתירא לרבות:
אבא שאול אומר. ערבי לא להכשיר של בעל בא אלא ללמד שצריך שתי מצות לערבה א' ללולב לאגדו עמו ואחת למקדש להקיף את המזבח כדתנינן בפ' דלקמן אם כן למה נאמר וערבי. בוי''ו למעוטי היא פרט לצפצפה:
Souccah
Daf 14a
הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ אֶחָד. כַּפּוֹת תְּמָרִ֔ים אֶחָד. וַֽעֲנַ֥ף עֵץ עָבוֹת שְׁלֹשָׁה. וְעַרְבֵי נָחַ֑ל שְׁתַּיִם. וּשְׁתֵּי דְּלִיּוֹת. אַחַת שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִין. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מַרְבֶּה בַהֲדַס יַרְבֶּה בִשְׁאָר כָּל הַמִּינִין. אֲמַר לֵיהּ. מִיסְבּוֹר אַתְּ סְבַר. עָל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל קָטוּם הָדָר. וְהָא תַנִּינָן. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִין. לֵית בַּר נַשׁ אֲמַר. אֲפִילּוּ. אֶלָּא דְהוּא מוֹדֶה עַל קַדְמִיתָא. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. 14a מַה בָא רִבִּי טַרְפוֹן לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא סָבַר קָטוּם הִדּוּר. וְרִבִּי טַרְפוֹן סָבַר קָטוּם הִדּוּר. רִבִּי יָסָא כַד סְלַק לְהָכָא חַמְתּוֹן מְבַחֲרִין הֲדַסָּה. אָמַר. לָמָּה בְנֵי מַעֲרָבָא מְבַחֲרִין הֲדַסָּה. וְלֹא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל עָֽרֵיהֶם֘ וגו'. לֹא הִיא הֲדַס֙ וְלֹא הִיא עֵ֣ץ עָבוֹת. אֶלָּא הֲדַס לְסוּכָּה. וְעֵץ עָבוֹת לְלוּלָב. רִבִּי זְעוּרָה הֲוָה תְקַע לָהּ.
Traduction
R. Ismaël déduit de tout le verset précité le nombre qu’il prescrit: un fruit de bel arbre, c’est un; des branches de palmier, soit un (lulav); une branche de bois touffue, soit trois (pour les myrtes); des saules de rivière, au nombre de deux. Au besoin, on pourra prendre pour des myrtes deux tiges grimpantes (tordues), pourvu qu’il en reste une droite. Selon R. Tarfon, elles peuvent même être toutes les trois semblables (et rester valables). R. Aba b. Mamal demanda devant R. Imi: de même que R. Ismaël augmente le nombre indiqué d’abord dans la Bible pour les myrtes, pourquoi ne le fait-il pas aussi pour les autres espèces? Il ne faut pas croire, répondit R. Imi, que selon R. Ismaël une branche épointée soit belle (or, il n’exige qu’une non épointée, laquelle seule correspond au précepte biblique). Mais n’est-il pas dit dans la Mishna que, selon R. Tarfon même les 3 branches de myrte pourront au besoin être épointées? C’est vrai; mais il est d’usage d’employer seulement le terme même (64)V. ci-dessus, (1, 4), fin,. lorsqu’on commence par admettre la 1re proposition (celle d’avoir au moins une branche non épointée). —Est-ce à dire, demanda R. Hagaï, en présence de R. Yossa, que R. Tarfon renchérit encore sur l’avis de R. Ismaël, en admettant comme valable trois myrtes épointés? — Non, fut-il répondu, on a seulement voulu dire que R. Ismaël n’admet pas comme beau fruit (valable) l’épointé, tandis que R. Tarfon l’admet (sans souci du nombre). Lorsque R. Iassa vint de Babylone ici (en Palestine), il remarqua que l’on faisait un choix parmi les myrtes, et il exprima son étonnement de ce que les gens d’Occident (d’ici) faisaient ce choix. —C’est qu’il n’avait pas appris l’avis de R. Simon au nom de R. Josué b. Lévi, tirant des déductions de ce verset (Ne 8, 15): ils feront connaître et transmettront une proclamation dans toutes leurs villes, disant d’aller à la montagne pour en rapporter des feuilles d’olives, ou de tel autre arbre donnant de l’huile, des feuilles de myrtes, de palmier, et du bois aux branches touffues, etc. Or, la dernière sorte désignée ici et le myrte sont évidemment semblables; seulement, celle qui est sauvage (ou irrégulière) servira à couvrir la Suka, et celle qui est de choix servira au faisceau du lulav. R. Zeira fixa cette opinion comme règle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' ישמעאל דריש פרי עץ הדר אחד וכו'. ברייתא היא בת''כ פ' אמור:
וענף עץ עבות שלשה. ענף חד עץ חד עבות חד:
ושתי דליות אחת שאינה קטומה. דליות מל' המדל בגפנים ובמנחות פרק כל הקרבנות תנינן אין מביאין מן הדליות אלא מן הרוגליות. וכאן ג''כ דליות הן המודלו' על העצים ומדרך לקוטמן ומגביהן על העץ כדי שיתגדלו ביותר והיינו דקתני שתי דליות כלומר אף שלפעמים הן קטומות ובלבד שתהא אחת שאינה קטומה:
כמה דר' ישמעאל מרבה בהדס. דסבירא ליה שלשה הדסים אע''ג דפשטיה דקרא אין משמעות אלא אחד דענף כתיב ושיהיה של עץ עבות א''כ כמו כן ירבה ג''כ בשאר כל המינין בערבה ובאינך:
אמר ליה. ר' אימי מיסבור את סבור על דרבי ישמעאל קטום הדר. וכי קסבר אתה דלר''י אף אם הוא קטום הדר הוא דמחשבת ליה מרבה בהדס הרי הוא אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה וא''כ הדליות קטומין הן וכדפרישית ואין כאן אלא אחת שאינה קטומה:
והא תנינן וכו'. סיומא דמילתא דר' אימי הוא וכלומר וכי תימא דדליות דקאמר לאו בקטומים מיתפרש אלא שהן מודלות בלבד והא דקתני ואחת שאינה קטומה היינו משום דסתם דליות קטומו' הן והלכך קאמר אחת וכו' כלומר אחת מהדליות צריך שיהיה אינה קטומה ואינך השתים בין כך ובין כך כמה שהן והשתא אם השתים ג''כ אינן קטומות הרי מרבה בהדס הן הא לאו מילתא היא דהא תנינן רבי טרפון וכו' ולית בר נש אמר אפילו אלא דהוא מודה על קדמייתא כלומר להת''ק הוא מודה דקאמר שתים דליות וקאמר אפי' שלשתן קטומים אלמא דדליות היינו קטומות והן לאו הדר נינהו והלכך אינו מרבה בהדס:
מה בא ר''ט להוסיף על דברי רבי ישמעאל. על דקאמר אפילו שלשתן קטומים הוא מדייק דהא לר' ישמעאל נמי השתים קטומות הן וא' בלבד הוא שאינו קטום א''כ לא הוה ליה לר''ט למימר אלא אפי' גם השלישי קטום ומאי אפי' שלשתן קטומים דקאמר:
א''ל ר' ישמעאל לא סבר וכו'. כלומר הא הוא דקמ''ל דפלוגתייהו אם הקטום הדר הוא או לא דלר' ישמעאל הקטום לאו הדר הוא וכשיש לו שתים קטומות צריך הוא להדר אחר א' שאינו קטום ולר''ט קטום נמי הדר הוא והלכך הוא דנקט בלישניה אפי' שלשתן קטומים דאי הוה תני אפי' השלישי נמי קטום ה''א דר''ט מודה מיהת דשלש בעינן אלא דמכשיר אפי' השלישי ג''כ קטום אבל השתא דקאמר אפי' שלשתן קטומים אשמועינן דפליג בתרתי על ר' ישמעאל דאיהו ס''ל שלשה הדסים וא' מהן אינו קטום בעינן ועלה קאמר דלא קפדינן כלל אקטום דנמי הדר הוא ולמאי דסבירא לך דשלשה בעינן אפי' שלשתן קטומין כשרין ומיהת לדידי שתי הדסים נמי סגי:
חמתון מבחרין הדסה. שהן מחפשין ובוחרין הדס הכשר מן ההדסים ואמר למה מבחרין הן בני מערבא ההדס מן ההדסים:
ולא שמיע וכו'. ומהדרי ליה וכי לא שמיע לך מה דאמר ר' סימון וכו'. שנלמד מן הכתוב הוא דיש שני מיני הדס דכתיב בנחמיה ח' ואשר ישמיעו וגו' בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב וכי לא היא הדס ולא היא עץ עבות אלא הדס שאינו עבות ונקרא הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב ולפיכך מחפשין הן הדס הכשר ללולב:
ר' זעירה. כד סליק להכא ושמע זה הוה תקע לה כלומר תקע וקבע לו לזכרון לדבר הלכה זו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source